רד"ק על הושע ד׳

1 שמעו דבר ה'. עתה שב לדברי תוכחה לאותו הדור:

2 עם יושבי הארץ. יושבי ארץ ישראל דין לי עמהם כי בתנאי נתתי להם את הארץ שיעשו בו צדקה ומשפט ובזה התנתי להם שיהיו עיני בה מראשית השנה ועד אחרית שנה וכיון שהם עושים בהפך אלה וכחש וגו' אף אני אעשה עמהם בהפך מה שהבטחתים והסתרתי פני מהם ותאבל הארץ ואמלל כל יושב בה כי אין אמת, וכן אמר ירמיה הנביא ואם יש עושה משפט וצדקה ואסלח לה ואמר דוד נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ. וצדיקים היו בהם אבל מעטים והיו נחבאים מפני הרוב שהיו רשעים כמו שפירש בספר ירמיהו:

3 אין אמת. אין עושה אמת ואין מדבר אמת:

4 ואין חסד. כל שכן שאין חסד כי חסד הוא יתרון הטובה יותר על הראוי ומי שאינו עושה האמת והמשפט כל שכן שלא יעשה חסד וכן לא ימד ולא יספר כמו שפירשנו:

5 ואין דעת אלהים בארץ. לעשות משפט וצדקה. כמו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, דן דין עני ואביון אז טוב לו, הלא היא הדעת אותי נאם ה', או יהיה פירוש דעת אלהים החקירה בידיעת אלהותו ויונתן תירגם ולית דמהלכין בדחלתא וגו':

6 אלה וכחש. עוד יעשו שישבעו בשמי לשקר זהו אלה וכחש, ופירש רב סעדיה אלה שנכנסו באלות הברית, והוא אמרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה והם עושים אותם, וכחש ועוד מכחשים באל אשר קבלו עליהם לאלהים:

7 פרצו. פרצו הגדר ומשמרת התורה והרבו לעשות עבירות ויונתן תירגם ומולדין בנין מנשי וגו':

8 ודמים בדמים נגעו. דמי הנרצחים נוגעים זה בזה מרובם ויונתן תירגם וחובין על חובין מוסיפין:

9 על כן תאבל הארץ. תחריב ותשחית ארץ ישראל:

10 ואמלל כל יושב בה. יכרת ממנה כל היושב בה:

11 בחית השדה ובעוף השמים. עם חית השדה ועוף השמים כי אחר שתהיה הארץ חרבה יכרת ממנה אדם ובהמה, ובחית השדה אינו רוצה לומר המדבריות אלא הבהמה הגדלה בישוב עם בני אדם והיא נקראת חיה כמו שאמר זאת החיה אשר תאכלו, גם יתכן כי אף חיות המדבריות בכלל כי לא תבא חיה המדברית במקומות הישוב החרבים אם לא יהיה במקצתם ישוב כמו שאמר ורבה עליך חית השדה, ובאמרו ובעוף השמים כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות הישוב שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות, או נאמר עוף השמים על דרך גוזמא להפלגת הדבר, וכענין זה נאמר בנבואת ירמיהו מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו ויתפרש גם כן על אחד משני הפנים, ובדברי רז"ל רבי יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, בהמה בגימטריא נ"ב הוו, רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים בה גפרית ומלח שריפה כל ארצה, ובי"ת בחית ובעוף ר"ל כי גם בהם תהיה הכריתה:

12 וגם דגי הים יאספו. יכלו וימותו, ומה שאמר דגי הים והם אינם בכלל חורבן הארץ כי בים שוכנים ואמר כי גם בים היתה הקללה שנאמר לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב, וכן בים לא יעלה בסלעים אשר בים וגם בקרקע הים עשב וצמח שמהם ירעו הדגים, וזה בים ארץ ישראל שהיתה בארץ קללת האל יתברך בעון יושביה ביבשה ובים ותירגם יונתן ואף נוני ימא וגו':

13 אך איש אל ירב ואל יוכח איש. אך זה אינו למעט אבל הוא לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה אך לשקר שמרתי, אך טוב לישראל אלהים אמר איש אל ירב ואל יוכח חבירו על רשעו כי לא יועילנו כי גם הוא עושה רע כמוהו:

14 ועמך כמריבי כהן. כ"ף כמריבי לאמת הדבר כמו כ"ף השבעה לי כיום, כמשיגי גבול, והדומים להם, אמר הכהן היה לו להורות ולהריב ולהוכיח העם כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב, ובאת אל הכהן, ובזמן הזה העם מריבים את הכהן כי לא די שלא יקבלו תוכחתו אלא הם מריבים ומוכיחים אותו על דרך שאמרו דור ששופט שופטיו, או פירוש כי הכהן רע כמוהם, ואם הוא מוכיחם הם גם כן יוכיחו אותו, ויש מפרשים כמריבי כהן כעדת קרח שערערו והריבו על הכהונה ויונתן תירגם ברם על דאמרין וגו':

15 וכשלת היום. אמר כנגד ישראל בעבור מעשיך תכשל ותפול:

16 היום. ר"ל הזמן הזה בקרוב תבא מפלתך, וכן וחרה אפי בו ביום ההוא, ביום ההוא שרש ישי, והדומים להם, עניינם עת וזמן:

17 וכשל גם נביא עמך לילה. נביא השקר המתעה אותך יכשל עמך כמו האדם נכשל בלילה בחשיכה, וכן תירגם יונתן:

18 ודמיתי אמך. וכרתי כניסתך, כלומר שלא תשאר בישראל כנסיה כי יתפזרו בגלות אחד הנה ואחד הנה, וכבר פירשנו כי הכנסה תקרא אם:

19 ודמיתי. ענין כריתה, כמו כי נדמה כל עם כנען, נדמה נדמה מלך ישראל והדומים להם:

20 נדמו עמי. גם זה ענין כריתה, ויונתן תירגם איטפשו:

21 מבלי הדעת. כי אין מי שיודיעם ויורם הדרך הטובה:

22 כי אתה הדעת מאסת. אמר כנגד הכהן שהיה בזמן ההוא אתה מאסת הדעת לעצמך ולהורותו לעם, לפיכך אני אמאסך מכהן לי. כיון שאין אתה עושה משפט הכהן שהוא להורות התורה אמאסך שלא תהיה כהן בביתי, ואיך אמר כי מבלי הדעת נדמו והלא היו להם כל זמן נביאי אמת שהיו מורים להם התורה ומוכיחים אותם יום יום על רעתם, נאמר כי אחר שהכהנים שהיה להם להורות התורה היו תועים מדרך האמת כמו העם היו נתלים בהם ובנביאי האמת היו מסופקים מפני נביאי השקר שהיו מורים להם הפך האמת לפיכך נדמו העם ונשחתו:

23 ואמאסך. כתיב באל"ף יתירה בין הסמ"ך וכ"ף הנמצא ולא ידענו ענינה למה נכתבה שם:

24 ותשכח תורת אלהיך. כי לכהנים נתנה להורותם כמו שכתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה לכהנים בני לוי, וכתיב יורו משפטיך ליעקב ואתה שכחת אותה מללמדה ומלהורותה:

25 אשכח בניך גם אני. גם אני אשכח בניך כי אתה תמות כי מאסתיך מכהן לי גם בניך אשכח ואמאס אותם שלא יעמדו תחתיך ולא יהיה להם כבוד הכהונה או ימותו או יגלו, וענין אשכח על דרך משל כאדם השוכח דבר ולא ישים לבו אליו, ועל הדרך הזה השכח חנות אל ולא ישכח את ברית אבותיך:

26 כרבם כן חטאו לי. אהרן הכהן אביהם תורת אמת היתה בפיהו ועתה שרבו בניו ופרצו חטאו לי ושכחו תורתי, כמו שהטיבותי להם הרעו הם, לפיכך אמר כבודם בקלון אמיר, שעשיתים ראשים על העם ומכפרים ואם לא ישמרו תורתי אמיר להם הכבוד בקלון ויקלו אותם העם ויבזום:

27 אמיר. אחליף, כמו ואם המר ימיר, ויש לפרש כרבם כמו שהרביתים בעושר ובנכסים כן חטאו לי על דרך וישמן ישורון ויבעט, ועל הדרך הזה תירגם יונתן:

28 חטאת עמי יאכלו. אינם כהנים כי אם לאכול חטאת ואשם שמביאים העם לא להורות את התורה והדרך הישרה:

29 ואל עונם ישאו נפשו. אל עון העם ישאו הכהנים כל אחד נפשו אומרים מתי יחטאו ויביאו חטאת ואשם ונאכלם וזהו כענין ואליו הוא נושא את נפשו ויונתן תירגם כהניא פסו למיכל וגו', ויש לפרש חטאת עמי יאכלו כענין בני עלי הם אוכלים החטאת קודם זריקת הדם והקטרת האימורים וכשאומרים להם הבעלים מה זה שאתם עושים:

30 אל עונם ישאו נפשם. אומרים להם אל תחושו כי עונכם על נפשינו כי אכילתינו גם כן כפרה והם טועים כי כשאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים זהו כשאכילתם כתורה אחר זריקת דם והקטרת אימורים:

31 והיה כעם ככהן. אלה כפי הדמיון על דרך הקצרה, ופירוש העם ככהן והכהן כעם, וכן דרך המקרא כי כמוך כפרעה, כמלוה כלוה והדומים להם, והענין כמו שהם שוים העם והכהן בעון כן יהיו שוים בעונש:

32 ופקדתי עליו דרכיו. על כל אחד מהם ויונתן תירגם ויהי כמו דאשוי וגו':

33 ואכלו. כיון שהם אוכלים שלא כדת לא תהיה אכילתם לברכה:

34 ואכלו ולא ישבעו. וכן שכיבתם עם הנשים כיון שבזנות הוא לא יפרוצו ולא ירבו כי לא יהיה להם מהן בנים ואם יהיו ימותו מן הבטן זהו שאמרנו הזנו ולא יפרוצו, הזנו פעל עומד, כמו הזנה הזנו, וכן הזנית אפרים:

35 את ה' עזבו. לשמור דרכיו כי אינם חפצים בו ובדרכיו שמור דרכיו עזבו, ורבינו סעדיה ז"ל הדביקו עם הפסוק הבא אחריו עזבו את ה' לשמור:

36 זנות ויין ותירוש יקח לב. הזנות שהם מתעסקים בו והתמדת השתיה שהם עושים יקח לבם שאין להם לב להבין איזה הדרך הטוב ילכו בה, וזכר תירוש אחר שאמר יין כי התירוש הוא היין החדש הוא לוקח הלב ומשכר מהרה:

37 עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. הם כמו העור שיורה לו מקלו הדרך שהוא הולך בה, ומקלו הם נביאי השקר, כן פירש אדוני אבי ז"ל, ויש מפרשים עצו ומקלו העכו"ם שהוא מעץ וכן תירגם יונתן עמי דבצלם אעיא שאיל וגו':

38 התעה אותו. והוא רוח נביאי השקר שהוא רוח זנונים:

39 מתחת אלהיהם. כמו הזונה המזנה תחת בעלה:

40 על ראשי ההרים יזבחו. מן הדגוש כמו זבח אמון להם אזבח ואינו יוצא לשלישי כמו שפירש החכם רבי אברהם אבן עזרא אבל הדגוש מורה במקומות האלה ודומיהם על רוב הפעולה כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו, ומה שאמר על ראשי ההרים והגבעות דרך עובדי עכו"ם כמו שכתוב בתורה על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן וראש ההר הוא המקום הגבוה שבו:

41 תחת אלון. תרגום בלוט, וכן יקרא בערבי והוא אילן שנושא הפרי שקורין לו בלע"ז גלנא"ץ וענפיו מרובין לפיכך בוחרין בו לעבוד עכו"ם תחתיו כמו שאמר כי טוב צלה, וכן לבנה ואלה ולבנה עץ שגזרתו לבן, ואלה שקורין בלע"ז אולמ"ו ותירגם יונתן כי טוב צלה ארי מעפי טולה וכן אלה עבותה בוטמא מעפיא:

42 על כן תזנינה בנותיכם. לפי שאנשי הבית יוצאין חוץ לעיר אל ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן לעבוד שם עכו"ם לפיכך יש להם מקום לבנות ולכלות לזנות ולנאף ויונתן תירגם על כן מזנין וגו':

43 לא אפקוד. אין לחשוב להן הזנות לעון כי למדום מבעלי הבית:

44 כי הם עם הזונות יפרדו. כי הם יפרידו עצמם מנשיהם וזונים עם הזונות ועם הקדשות כשהולכין לזבוח זבחיהם מדברים עם הזונות ועם הקדשות ללכת שם לזבוח וישכבו עמהן שם:

45 יפרדו. מן הדגוש ויש לפרש גם כן יפרידו הנשים מבעליהן לזנות עמהן. ואדוני אבי ז"ל כתבו מענין פרד ר"ל כי הם שטופים בזמה כמו הפרד כי אין בבהמות שטוף בזנות כמוהו ויש מפרשים עוד יעשו עם הזונות מעשה פרד שאינו מוליד כך הם ישכבו עם הנשים בדרך שלא יולידו כער ואונן ויונתן תירגם ארי אינון עם זנייתא מסתעיין ותרגם יזבחו אכלין ושתן כלומר זובחים זבח לאכול ולשתות עמהם:

46 ועם לא יבין ילבט. יכשל כמו ואויל שפתים ילבט וי"מ ישתבש בדעתו כאדם שלא ידע מה לעשות ומשתבש וכן הוא בלשון ערבי וכן פירש אדוני אבי ז"ל ויונתן תירגם ועם דרא דלא אסתכל באורייתא הלא אתרטש:

47 אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה. אם אתה ישראל זונה אחר העגלים יהודה שיש לו בית המקדש אל יאשם מה לו ללכת אחר עכו"ם:

48 ואל תבאו הגלגל. לפי שבגלגל היה המשכן בתחלה בהכנסתם לארץ לפיכך כשהלכו לעבוד עכו"ם בנו שם במות לעכו"ם ושבט יהודה מה לו לבא הגלגל ולהניח בית המקדש שבעירם:

49 ואל תעלו בית און. הוא בית אל שהיה שם אחד מן העגלים ולגרעון לכנות שמו לגנאי קורא אותו בית און כי יעקב אבינו קרא למקום בית אל מפני המראה שראה בו ונגלה שם האל ואחר שנתן שם ירבעם העגל כינו הנביאים שמו וקראו אותו בית און כי העגל שוא ואון היה ומה שאמר תעלו לפי שבית אל היה במקום גבוה וכן הוא אומר עולים אל הר האלהים בית אל וגם בית און היה מקום סמוך לבית אל ולעי אלא שלא אומר זה אלא על בית אל שהיה שם העגל וכן תירגם יונתן ולא תסקון לבית אל:

50 ואל תשבעו חי ה'. כי אתם עובדי עכו"ם ונשבעים בשם השם זהו דרך הכעסה ובזיון ויש מפרשים ואל תשבעו בשמי לשקר כמו שאמר בתורה ולא תשבעו בשמי לשקר וכן תירגם יונתן ולא תשתבעון בשמי לשקרא קיים הוא השם וכן אמר ואם חי השם יאמרו לכן לשקר ישבעו:

51 כי כפרה סוררה. כמו הפרה הרעה שמעקלת ומעוותת עצמה תחת העול ולא יוכל אדם לחרוש בה כן סרר ישראל מתחת אלהיהם שקבלו עליהם עול התורה והמצוה אשר צום ועוותו עצמם מתחת העול ופרקו מעליהם עול המצות:

52 עתה ירעם ה' ככבש במרחב. לולי שסרר היה רועה אותם ה' בשפע כמו הכבשים במרחב ר"ל ככר נרחב שרועים כרצונם וכן אמר ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב:

53 וכבש. שם כלל על כבשים רבים כמו ויהי לי שור וחמור וכן פירש אדוני אבי ז"ל, וי"מ עתה ירעם בארצם ככבש יחידי במרחב שהוא צועק והולך אילך ואילך ואינו שוקט ואינו רועה ויונתן תירגם ארי כתורא וגו' וענין סוררה וסרר ענין העוות והשתנות מהמנהג וכן בן סורר ומורה והדומים לו:

54 חבור עצבים. חבור דבוק הוא עם עצבים, עצבים, העגלים והבעל והאשרה כל כך נתחבר בהם עד שאין לו תקנה ולא ישמע לדברי תוכחה:

55 הנח לו. אמר כנגד הנביא הנח לו מלהוכיחו כי לא יועיל וזהו על דרך העברה כאדם שקוצף על חבירו שלא ישמע לו בהוכיח אותו אומר לו כיון שאין אתה שומע לי אניח אותך מלהוכיחך לעולם אף על פי כן חוזר ומוכיח אחר שעה:

56 סר סבאם. תרגום ויבאש וסרי כל כך הם שותים ומשתכרים עד שבאש סובאם בפיהם והוא יין והשכר כמו סבאך מהול במים:

57 הזנה הזנו. ורוב שתיית היין ושכר מביא אותם לידי זנות וכן ישעיה הוכיח אפרים ברוב שתיית היין כמו שאמר הוי עטרת גאות שכורי אפרים וכל הענין כמו שכתוב שם. ויונתן תירגם סר כמו שר בשי"ן שלטניהון אסגיאי שירון מן אונס:

58 אהבו הבו קלון מגיניה. מגיניה הם שריה כי השרים לעם כמו מגינים אמר שהשרים אוהבים לאמר הבו אומרים תנו לנו שוחד ונעביר מעליכם המשפט וזה קלון להם וכנוי ה"א מגיניה לעדת אפרים ויונתן תירגם רחימו דתיתי להון קלנא רברבניהון:

59 צרר רוח אותה בכנפיה. כמו האדם שיצרור הרוח בכנפיו וכשיתיר כנפיו לא ימצא כלום כן אפרים החזיק בעבודת העגלים וקוה שיבא לו ממנה תועלת ולא מצא מאומה אלא נזק וחסרון. לפיכך יהיה להם בושת מזבחותם שזבחו לעגלים כי לחנם עשו אותם הזבחים כי לא בא להם מהם טוב כי אם רע. והנה הוא כמו הרוח הצרור בכנפיה ואמר צרר לשון זכר ואמר בכנפיה לשון נקבה ואמר לשון רבים ויבשו מזבחותם כן דרך הכתוב לדבר על עם לשון זכר ולשון נקבה כי העם נקרא בלשון זכר עם ובלשון נקבה עדה או קהלה וכן בלשון יחיד ובלשון רבים לשון יחיד דרך כלל ולשון רבים דרך פרט:

60 זבחותם. היחידה זבחה בשקל שמלה זבחותם בשקל שמלותם ואדוני אבי ז"ל פירש צרר רוח הרוח צרר אותה רוצה לומר עדת אפרים צרר אותה בכנפיה להוליכה בגולה ואז יבושו מזבחותם ויהיה רוח זכר ונקבה: